לא רק בבריאות: למה עמידה בפקקים גם עולה לנו כסף?

נסיעה למרכזי התעסוקה הגדולים של המדינה הפכה למטרד יקר ומייגע. רבות נכתב בשנתיים האחרונות על עלות פקקי התנועה לכלכלה הישראלית, למעסיקים, למדינה ולעובדים עצמם.

היעדר מערכת תחבורה ציבורית יעילה ותשתיות מספקות והרווח הישיר של המדינה מהמיסים על הדלק והמכוניות, מעלה שאלות רבות. השאלה הגדולה ביותר היא, מה בכל זאת יכול האדם הפרטי לעשות כדי להגיע במהירות לעבודה וכמה כסף הוא יכול לחסוך בדרך?

כאשר מגיעים לחישוב עלויות הפקקים ועומסי התנועה, רבים מתעלמים מזיהום האוויר המחריד הנגרם בזמן העמידה של מאות אלפי מכוניות בכניסה לערים הגדולות. תל אביב, חיפה, ירושלים והרצליה סובלות מפליטת מזהמים הגדלה בקצב מתמיד, ככל שמתארך הטור בכבישים המנקזים את התנועה אליהן.

העלויות המידיות של זיהום האוויר, גדולות ככל שיהיו, מתגמדות אל מול הנזקים הרפואיים המצטברים בהם תיאלץ מערכת הבריאות לטפל בעשור הקרוב. מחלות לב וריאה בקרב ילדים, ותחלואת מבוגרים נמצאת בעליה מתמדת.

גם מבחינת התל"ג (תוצר גולמי לנפש) אנו רואים פגיעה הולכת וגדלה. אם נחשב את זמן הנסיעה (או העמידה) אותו מבלים נהגים הנוסעים אל מקום עבודתם, כזמן עבודה מבוזבז, נגיע למיליארדי שקלים בשנה.

שעה של שהיה לא מניבה במכונית, לא רק שלא מכניסה כסף לאזרח העובד, היא גם עולה לו בדלק, בלאי המכונית ולפעמים גוררת עלויות של תאונות קלות והפסד של תפוקה. כמובן שלא רק הנהג מפסיד, שכן בהגיעו מותש למקום עבודתו, גם המעסיק ניזוק.

בישראל, כך נראה, לא משתלם למדינה להשקיע בהקמת פתרונות הוליסטיים לייעול ההגעה ממקום למקום. אם אנחנו רואים מול עינינו את בזבוז הדלק למשל, אזי שבמשרד האוצר דווקא מסתכלים על בזבוז הדלק והבלאי קצת אחרת.

על כל ליטר שאנו שורפים בעמידה מרוויחה המדינה כמעט 65% מס. מחיר בנזין 95 אוקטן, בישראל מורכב ממס מיוחד על הדלק (בלו) בסך 49.8% ומע"מ בסך 14.5%. כך שבעצם, על כל ליטר שאנו שורפים בפקק, המדינה מרוויחה הון עתק.

נכון שחישוב המס על הדלק והמכוניות, לא יכול לעמוד לבדו ובתמונה הגדולה אנחנו כולנו מפסידים, אבל נראה כאילו מציאת הפתרונות הן בידיים של הנהגים והמעסיקים. הפתרונות קיימים, נסיעה שיתופית, שהרי ברוב המכוניות, יכולים לנסוע יחדיו לפחות 4 נוסעים.

רכיבה באופניים למרחקים קצרים ורכיבה על קטנועים כדי לקצר את זמני הנסיעה ולהוריד מהעומס הקיים. כאשר מנתחים את תמונת התעבורה בישראל, קשה שלא לראות את אותם היתרונות הגלומים באופניים וקטנועים.

כלי הרכב הדו גלגליים, יעילים, חסכוניים ואינם עומדים בטור ארוך ומזהם. צריכת הדלק של הקטנועים נמוכה משמעותית מזו של המכונית הממוצעת ועלותה לעובד, במידה וכלי הרכב שייך למקום העבודה, אפסית.

גם ככלי רכב משלים לתחבורה הציבורית החלקית הקיימת, ניתן לראות כי כלי הרכב הדו גלגליים מהווים פתרון. בין אם מדובר בקטנוע לשימוש עובדי החברה בנסיעותיהם בשעות העבודה, או ככלי רכב אישי- חיסכון בזמן שווה כסף.